בידוד תרמי

בידוד המעטפת החיצונית של המבנה
בשל הפרשי הטמפרטורה בין פנים המבנה לחוץ המבנה, נוצר זרם חום/קור העובר דרך מעטפת המבנה. מעטפת המבנה כוללת את הקירות החיצוניים, הגג והרצפה. זרימת החום גורמת להפסד האנרגיה המושקעת בחימום/קירור, מכאן שככל שרכיבי המעטפת יהיו בעלי בידוד תרמי באיכות גבוהה יותר, כך הפסד האנרגיה יהיה, מן הסתם, נמוך יותר.

לבידוד התרמי של הקירות החיצוניים ישנו תפקיד מרכזי בהבטחת נוחות תרמית וכן תפקידים חשובים נוספים, כגון: הקטנת הסבירות להיווצרות "עיבוי" (קונדנסציה) וחסכון בצריכת האנרגיה לחימום או לקירור הדירה.

ממחקרים שנערכו עולה כי גם אם הוספת הבידוד מייקרת את עלות המיבנה, ההשקעה בבידוד תרמי באזורים בהם נדרש חימום או קירור ממושך, מוחזרת תוך תקופה של מספר שנים בודדות. בנוסף לחיסכון לאורך זמן, הבידוד התרמי משפר את הרגשת הנוחות גם בימים בהם אין כלל צורך לחמם או לקרר את המבנה. בנוסף בידוד תרמי איכותי (ללא "גישרי קור")מקטין הסבירות להתהוות עיבוי והופעת עובש.

קיר הבטון המתקבל ביציקת קירות באמצעות תבניות בית תרמי, מחופה משני צדדיו בלוחות בידוד בעלי התנגדות תרמית גבוהה וללא "גישרי קור".
רמת ההתנגדות התרמית המתקבלת הינה R-Value 3.04 שמשמעותה חסכון של 50% עד 70% בהוצאות אנרגיה על חימום וקירור המבנה והנוחות התרמית המתקבלת הינה מקסימלית.

להלן הסבר על מספר מושגי יסוד שיסייעו להבנת הנושא:

תפקידם של קירות המבנה לשמש חוצץ בין הטמפרטורה והלחות מחוץ למבנה לפנים המבנה ובכך להעניק תחושה של נוחות, אשר תקל על תפקוד הדיירים, ולשם כך נועד בידוד תרמי כחלק משיקול בבניית הבית.

לדוגמה, באזור החוף בו הלחות גבוהה בקיץ אך הטמפרטורות אינן קיצוניות, מקובל שנוחות תרמית מתקבלת בטמפרטורה שאינה נמוכה מ 18 מעלות בחודשי החורף, ואינה עולה על 24 מעלות בקיץ. לעומת זאת באזור הנגב, שם האויר יבש, נוחות תרמית מתקבלת בקיץ בטמפרטורה של עד 26 מעלות.

גם לטמפרטורת קירות המעטפת השפעה על הרגשת הנוחות במבנה. כאשר טמפרטורת החלק הפנימי של הקירות החיצוניים גבוהה או נמוכה מטמפרטורת החדר במעל או מתחת ל- 3 מעלות צלזיוס, נוצרת בקרבת הקירות הרגשת אי נוחות. בקיץ הקיר פולט חום לחלל החדר ובחורף הקיר פולט קור.

גשרים תרמיים (המכונים גם גשרי קור)
כאשר בונים את מעטפת המבנה ממספר חומרים, לדוגמה: עמודים וחגורות מבטון וביניהם בלוקים, הבלוק שהוא בדרך כלל עשוי מחומרים מבודדים, מבודד טוב יותר מהעמודים וחגורות הבטון (הבטון הינו מבודד גרוע). אלמנטי הבטון נקראים "גשרים תרמיים" מכיוון שהם בעלי יכולות בידוד תרמי נמוכות ביותר בקיר הבטון, דרכם חודר הקור או החום לבית והם רגישים במיוחד לתופעת של עיבוי שגורם לעובש.

מעבר חום
"מעבר חום" מתרחש כאשר הטמפרטורה הפנימית הרצויה שונה מזו של הסביבה החיצונית. החום עושה את דרכו מהאזור החם אל האזור הקר. מעבר החום נעשה בשלוש דרכים אפשריות: הולכה, זרימה (הסעה), או קרינה.

הולכה- מעבר החום דרך אלמנטים מוצקים כגון תקרות וקירות. יכולת החום לעבור מותנית בכושר הבידוד התרמי ובהתנגדות התרמית של הקירות והתקרות.

זרימה (הסעה)- מעבר החום דרך האוויר. הזרימה מתרחשת כאשר האוויר הקר מתחמם ועולה כלפי מעלה.  אם תקרת המבנה מבודדת היטב, חלק גדול מהחום יישאר בחלל החדר.

קרינה- מועברת ע"י קרני חום. גג אשר צבוע בצבעים בהירים יסייע בהדיפת הקרינה וימנע את התחממות התקרה.

התנגדות תרמית
מקובל להשתמש במושג "התנגדות תרמית" לצורך קביעת היכולת התרמית של חומר (או צרוף חומרים כאשר מדברים על חתך קיר) לעכב את מעבר החום דרכו. ככל שההתנגדות התרמית גבוהה יותר, כך שכבת החומר בעלת כושר בידוד תרמי טוב יותר.
על מנת להשיג התנגדות תרמית גבוהה יותר, ניתן להגדיל את עובי הקיר, או לחילופין להשתמש בחומרים מבודדים. לדוגמא: ללוח קל-קר בעובי 2 ס"מ, התנגדות תרמית שווה לזו של קיר בטון בעובי 1.0מ'.
 
סניף ראשי: רח' החומה 2, א.ת מערבי, ראשון לציון |  סניף צפון: רח' רמים 14, כרמיאל
פקס: 072-2446231  |  info@bait-termi.co.il
נשמח לעמוד לשירותכם בכל עת:
חייגו: 1-700-071-074 או מלאו פרטיכם: